דואליות

היום מתחילה שנה אזרחית חדשה, 2013

בכל העולם חוגגים, בקטן או בגדול.

פה בישראל יש כאלה שחוגגים וכאלה שלא.

אומנם רובנו יהודים אבל תכלס סדר היום של המדינה הוא לפי השנה האזרחית,

אז מה עושים: חוגגים או לא חוגגים?

מאחלים שנה טובה או לא מאחלים?

גם אתם בדילמה הזו?

מצד אחד רוצים, מצד שני משהו עוצר אתכם?

אצלי זה רק דוגמא למשהו שקורה בתחומים אחרים בחיי.

רוצה לאכול ורוצה לרזות,

רוצה לחמנייה לבנה אבל יודעת שזה לא בריא,

רוצה להיות בזוגיות ורוצה להיות חופשייה,

רוצה להיות נחמדה ולשמח ורוצה להיות אסרטיבית ולעשות מה שבאמת מתאים לי....

לא חסר דוגמאות שאנחנו רוצים שני דברים, לכאורה מנוגדים ולא יכולים להתקיים בו זמנית

מה עושים?

למה זה קורה?

איך או האם אפשר לגשר על הפער הזה?

חיפשתי קצת מידע וכתבות בעניין הזה – דואליות.

זה מה שכתבה באתר שלה, ד"ר רונית רותם, על הדואליות בפיזיקה- "תפישת הדואליות גוזרת עלינו לחיות בעולם של ניגודים למרות שמקורנו הוא אחד ושלם. התכונות מתגלות בהתאם לעיקרון אי-הוודאות: אי-אפשר לקבוע בו-זמנית מיקום ותנע של חלקיק. ידע מדויק על תכונה אחת גובה מחיר בהתמעטות המידע על השני (אי ודאות לגביו). אין לזה כל קשר למגבלות כלי המדידה שלנו ,מדובר פשוט בתכונה של הטבע עצמו כך שכל גילוי נותן לנו תיאור חלקי בלבד של המציאות! ומכאן שהאוביקט/הצופה בוחר נקודת מבט, מפעיל רצון ומהווה חלק מיצירת המציאות שלו."

וכך מתחברת הדואליות לעולם האמיתי שלנו "הדואליות היא זו שגוזרת עלינו לחיות בעולם של ניגודים ולכן מאלצת אותנו לבחור מצב מהמצבים המתאפשרים ומכאן שבחירה היא מיסודות החיים בעולם החומר. ללא הרף מוצגות בפנינו אפשרויות בחירה, "צמתים בדרך" המאפשרים צעידה למסלול נבחר. מסלול המאפשר עשיית סדר בכל מצב של אי סדר, בין כאוס לשווי משקל בעזרת תכונות נוספות הקשורות לדואליות. קוטביות הנובעת מפיזור לא שווה של מטען חשמלי המתבטא כקוטב חיובי או קוטב שלילי, חוסר איזון הנוטה לצד אחד של תדר הביטוי כאשר קיימת משיכה לביטוי לצד מסוים של התדר. קיצוניות הנובעת מקצוות. ככל שאנחנו בוחרים להיות יותר בקצה אחד אנחנו קיצוניים ביחס אליו וטוטליות באה מהתמסרות מלאה, מהתכוונות מלאה, לצד אחד נבחר. כך שההתנהלות שלנו היא פועל יוצא מאינסוף שילובי תדרים /תכונות שהינן פועל יוצא של הניגודים הקיימים בו זמנית זה לצד זה בעולם החומר".

תופעת הדואליות הזו, מוכרת לי מאד באופן אישי. וזה לא פשוט,

קוראים לזה בעברית, לשבת על הגדר או חוסר ודאות.

זה מצב מעצבן, מבאס והכי גרוע לוקח המון המון אנרגיה.

מצד אחד המוח/ הלב אומר דבר אחד,

ומצד שני הלב/ המוח אומרים דבר הפוך.

כלומר נוצר מצב בלתי נסבל של חוסר התאמה בין הלב/ האינטואיציה ושכל/ המוח,

וזה מוביל אותנו למאבק,

מאבק פנימי לא פשוט.

התוצאה הסופית היא שתמיד, לא משנה מי מנצח במאבק  מבין השניים,

שתמיד אנחנו מפסידים,

אם נבחר להקשיב למוח הלב מפסיד וההפך.

מה עושים?

לוקחים צד אחד והולכים איתו עד הסוף,

לאורך זמן ובוחנים את התוצאות.

אם התוצאות מקרבות אותנו לחלומות, בחרנו טוב,

אם לא משנים.

מאחלת לכם שנה נהדרת, של עשייה, תעוזה, שנויים ושקט פנימי!